גמרא
פירוש
קְלָף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים ל״ב:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ל״ב:ז׳
ד רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור יורה דעה רע״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור יורה דעה רע״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רע״א:ג׳
בגמרא קלף כדי לכתוב וכו׳ ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה. לכאורה נראה בפשיטות דבלאו רומי׳ דמתני׳ שפיר הוי משמע ליה טעמא דברייתא דבין בקלף בין בדוכסוסטוס שיעורן כדי לכתוב שני פרשיות דמזוזה דאע״ג דקלף ודאי חזו לתפילין אפ״ה שיעור חדא פרשה דתפילין לא חשיב כלל דלא חזו למידי דהא בתפילין בעינן שיהיו כתובין כסדרן ומסתמא צריך לו כדי לכתוב כל הארבע פרשיות ומש״ה לא מצי להקשו׳ ברייתא גופא רישא אסיפא דסיפא איכא לאוקמי כשהצניעו בפירוש כמ״ש מ״ז ז״ל אבל מרומיא דמתניתין מקשה שפיר דע״כ שיעור חדא פרשה נמי חשיבא אף כשלא ייחדו לכך דאי בייחדו איירי מתניתין סגי בשיעור קשר מוכסין ועיין בספר מג״ש:
ועוד היה נ״ל לפרש בענין אחר דלמאי דס״ד השתא דמשערינן בתרווייהו כדי לכתוב מזוזה ולא בחדא פרשה דתפילין היינו משום דס״ד דתפילין עיקר מצותן לכתחלה בגויל כמו בס״ת שהסכימו כל הפוסקים דלכתחלה מצותו בגויל והא דאמרינן הלכה למשה מסיני תפילין בקלף היינו בדיעבד דוקא ועיין מה שאכתוב בזה עוד בסמוך בהא דמקשה הש״ס בפשיטות ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן:
בתוס׳ בד״ה קלף וכו׳ ולא כדברי האומרים דקלפים שלנו הם דוכסוסטוס דא״כ היאך כותבין עליהם תפילין דמסקינן הכא דקלף דוקא עכ״ל. מיהו דלא לשווייה לדברי האומרים כטועין בדבר הלכה לגמרי לכן נ״ל ליישב דבריהם לפי מה שראיתי בלשון המרדכי בהלכות קטנות והובא בב״י הלכות ס״ת סי׳ רע״א בשמו שכתב להכשיר בשינה לכתוב בקלף במקום שיער ודוכסוסטוס במקום בשר דקי״ל כרבי אחאי דמכשיר משום דרב ס״ל כרב אחאי ולכאורה יש לתמוה דהא למסקנא דהכא לא סבר רב כר׳ אחאי אלא כרבי מאיר דמכשיר במזוזה על קלף אבל משינוי כי הנך לא איירי רב ומה״ת נפסוק להקל בשל תורה כרבי אחאי דהוה ליה יחיד לגבי רבים. והנלע״ד בזה משום דהמרדכי סובר דכיון דמסקנא דמנחות משמע לשינויא בתרא דואיבעית אימא דשינה בזה ובזה פסול תנאי היא משמע להדיא דרבי אחאי ורבנן פליגי בכל השינויים דרבנן פסלי בדיעבד וסבירא להו דהלכה למשה מסיני היינו אף לענין דיעבד ורבי אחאי סבירא ליה דלענין לכתחלה דוקא ולמסקנא דמנחות מוקי לברייתא דתפילין שבלו סתמא כרבי אחאי ולפ״ז מסתמא רבי מאיר דבסמוך נמי הכי ס״ל אלא דלענין מזוזה ס״ל דאף לכתחלה נמי שוין דנהי דהידור מצוה הוי טפי בדוכסוסטוס אפ״ה כיון דקלף משתמר טפי לפעמים היה כותב לכתחלה על הקלף כדאיתא בשמעתין ולפעמים היה כותב לכתחלה אדוכסוסטוס כדאיתא במנחות שם דרשב״א גופא אמר כן משמיה דר״מ. והשתא לפ״ז נראה יותר לפרש דרב דשמעתין דס״ל כר״מ נמי ס״ל כרבי אחאי דהא בהא תליין דהל״מ לא איירי לענין דיעבד ולפ״ז אף למסקנא עיקר מימרא דרב דאמר מעיקרא דוכסוסטוס כקלף לענין תפילין לא נדחה ממקומו דכשירין בדיעבד אלא הא דמסקינן בשמעתין השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס לאו משום פסולא דתפילין בדוכסוסטוס איירי דאם כן הוי רב דלא כרבנן ולא כרבי אחאי לענין הל״מ כדמשמע במסקנא דמנחות אלא משום דניחא לתלמודא טפי לאוקמי מילתא דרב אמזוזה משום דלשון קלף כדוכסוסטוס משמע דשוין לגמרי אף לכתחלה וממילא דקאי שפיר טפי אמזוזה דלכתחלה שניהם שוין כדפרישית כן נ״ל בשיטת הסוברים שהביאו התוס׳ כאן ובשיטת לשון המרדכי שכתבתי ודו״ק:
בא״ד ויש מפרשים דקלף ודוכסוסטוס אינן מעופצין וקשה דא״כ פסול לכתוב עליהם ס״ת וכו׳ ולהכי פסול במסכת מגילה וכו׳ ולקמן משמע דכשירין עכ״ל. ולכאורה לא זכיתי להבין קושייתם בזה דהא בפשיטות מצינן לחלק דנהי דפסלינן בדלא עפיצן היינו דוקא במקום שיער ממש וכן במקום בשר ממש והיינו סתם דיפתרא וגויל שלא נחלק עדיין מה שא״כ בקלף ודוכסוסטוס שכבר נחלק לשנים וכותבין עליהם במקום דיבוקן זה לזה מצינן למימר דלא בעינן עפיץ כן נ״ל בשיטת הי״מ וצ״ע: בד״ה והא מדקתני סיפא הו״מ למיפרך ברייתא גופא וכו׳ עס״ה. כבר כתבתי מ״ש מ״ז ז״ל בספר מג״ש וכבר עלה בלבי ליישב בכמה דרכים אחרים ואין להאריך והמשכיל יבין מדעתו ומ״ש בשם ר״י מסוגיא דפרק המפקיד כתבתי במקומו: בד״ה תנן קלף וכו׳ אין לפרש דהכי פריך וכו׳ דא״כ לעיל וכו׳ אכתי תיקשי ליה ממתניתין וכו׳ עס״ה. ולכאורה אין דבריהם מוכרחין בזה דשפיר מצינן למימר דהכא פריך מדיוקא והא דלא מקשה הכי לעיל אהא דמשני מזוזה שבתפילין היינו משום דלעיל הוי ידע שפיר מפלוגתא דתנאי דמייתי בסמוך דר׳ אחאי מכשיר בכולן וקס״ד דכיון דכשר בדיעבד שפיר מחייב עלה לענין שבת והיינו ברייתא דקלף ודוכסוסטוס דמשערינן במזוזה שבתפילין משא״כ מתניתין דקתני קלף אין דוכסוסטוס לא היינו כרבנן דשינה פסול ואפ״ה מקשה שפיר לעיל מעיקרא מתניתין אברייתא למאי דס״ד מזוזה ממש דשמעינן מיהא מהך ברייתא דאפילו קלף דכשר לכתחלה בתפילין ועיקר מצותם בכך אפילו הכי לא משערינן אלא במזוזה ממש והיינו דע״כ משום דחדא פרשה לא חשיבא ומקשה שפיר ממתניתין דלענין הא מילתא לא אשכחן פלוגתא דתנאי כן נלע״ד נכון עד שדברי התוס׳ בזה צריכין עיון ליישב ודו״ק:
בגמרא ת״ש הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס וכו׳ וקשיא לי טובא דבמנחות דף ל״ד מייתי הש״ס ברייתא ת״ר וכתבתם על מזוזות יכול יכתבנה על האבנים ת״ל וכתבתם נאמר כאן וכתבתם וכו׳ מה להלן על ספר אף כאן על ספר ואם כן למאי דאמרינן הכא דמזוזה על דוכסוסטוס הל״מ וכיון דאיכא הלכתא קראי דג״ש למה לי ומאי ס״ד נמי דיכתבנה על האבנים. מיהו למסקנא דהכא דהל״מ דמזוזה היינו למצוה בעלמא על דוכסוסטוס אם כן איצטריך קראי דהתם לענין דיעבד ולאפוקי נמי אבנים דאף בדיעבד פסול אלא למאי דס״ד בשמעתין דאדרבה מזוזה חמיר טפי דהל״מ דמזוזה היינו לעיכובא דאפילו קלף פסול א״כ קשיא ברייתא דהתם וצריך לומר דאה״נ דלמאי דס״ד השתא לא מסיק אדעתיה מהך ברייתא דמנחות. ומתוך הך ברייתא נלע״ד להביא ראיה לפסק הרא״ש ז״ל שאביא בסמוך דמכשיר במזוזה אף בגויל בדיעבד והיינו כדפרישית מדלא ממעטינן במנחות אלא שלא יכתוב על האבנים ועוד דהא ילפינן כתיבה כתיבה לענין ספר וא״כ ממילא דכשר בין בגויל בין בקלף דהא כולהו מיקרו ספר דהא כשירין בס״ת כדמסקינן בסמוך להדיא כי תניא ההיא בס״ת כן נ״ל נכון ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה אידי ואידי אמזוזה וא״ת אמאי לא קאמר אידי ואידי אתפילין וכו׳ וי״ל דניחא ליה וכו׳ עכ״ל. ובתוספות דמנחות כתבו עוד תירוץ אחר דמאן דמכשיר בשינוי מקלף לדוכסוסטוס או להיפך מכשיר נמי בשינוי ממקום שיער למקום בשר או להיפך ע״ש ויתכן יותר למאי דפרישית בסמוך דעיקר פלוגתא דרבי אחאי ורבנן היינו לענין עיקר הל״מ אי איירי למצוה בעלמא בחד מינייהו או לעיכובא בכולהו. אלא דהתוספות בשמעתין לא משמע להו הך סברא אלא דלעולם יש לפסול יותר בשינוי ממקום שיער למקום בשר או איפכא ונראה דהתוספות בזה לשיטתייהו בסמוך בד״ה תפילין אגויל שכתבו בפשיטות דתפילין ומזוזה לעולם פסולין אגויל וא״כ ממילא דפסול לכ״ע בשינוי דמקום בשר למקום שיער דהיינו גויל ואטו משום שנחלק לשנים יחזור להכשירו באותו מקום שהיה פסול בשעת דיבוקם כן נ״ל ועיין עוד בסמוך: בגמרא רב פפא אמר רב דאמר כתנא דבי מנשה. לכאורה נראה דהא דניחא ליה לר״פ טפי לאוקמי מילתא דרב כתנא דב״מ מלאוקמי כרבי אחאי בר חנינא היינו משום דהך דרבי אחאי אפשר דהיינו לענין שינוי בקלף במקום שיער בתפילין ודוכסוסטוס במקום בשר במזוזה אבל תפילין שכתבן על דוכסוסטוס לעולם דר׳ אחאי נמי פוסל מש״ה איצטריך לאתויי מהך דתדב״מ אבל ליכא למימר דר״פ מוקי לר׳ אחאי דוקא במזוזה לחוד הא ודאי ליתא דא״כ השתא נמי מברייתא דתדב״מ לא מייתי מידי דהאיכא לאוקמי במזוזה אע״כ דהשתא פשיטא ליה לר״פ טובא דבמזוזה יש להחמיר יותר והיינו דקאמר מזוזה אקלף מי כתבינן וכדפרישית. ועפ״ז היה נראה בעיני ליישב לשון הרא״ש ז״ל בהלכות קטנות שכתב להלכה דמזוזה כשר אגויל והיינו משום דכיון דמסקינן דמזוזה כשר אקלף אלמא דהל״מ דמזוזה על דוכסוסטוס לאו דוקא א״כ ממילא דה״ה דכשר אגויל ולכאורה יש לתמוה טובא דאם כן מאי קאמר הש״ס ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן ומאי קושיא הא למאי דקס״ד דר״פ דתפילין כשרין אף בדוכסוסטוס דהל״מ דתפילין לאו דוקא א״כ אה״נ דכשרין נמי אגויל אלא ע״כ דפסולא דגויל גרע טפי ופשיטא לתלמודא דפסול א״כ ה״ה למסקנא נמי אף ע״ג דקלף כשר במזוזה אפ״ה גויל פסול ולע״ד היא קושיא עצומה על הרא״ש ז״ל. אמנם למאי דפרישית היה באפשר ליישב דהא דקאמר ולטעמיך היינו דוקא לטעמיה דר״פ דמדלא ניחא ליה לאוקמי כשינויא קמא וכר׳ אחאי ע״כ היינו משום דקסבר ר״פ דר׳ אחאי אפשר דלא איירי אלא בשינוי ממקום שיער למקום בשר או איפכא אבל בשינוי מקלף לדוכסוסטוס לעולם דפסול אלמא דר״פ מחלק בין שינוי לשינוי א״כ מתמה שפיר תפילין אגויל מי כתבינן דנהי דלרב כשרין אקלף אפ״ה בגויל לא שמעינן ולעולם כיון דלא איירי ביה רב בהדיא משמע דפסול כיון שיש לחלק בין שינוי לשינוי לר״פ מה שא״כ למסקנא דהשתא דאתית להכי לעולם דאין סברא לחלק בין שינוי לשינוי כלל ורבי אחאי מכשיר במזוזה לגמרי כל השינויין וא״כ ממילא דכשירין נמי אגויל כך היה נ״ל לכאורה ליישב אלא שאין זה מספיק כ״כ בעיקר לשון הרא״ש ז״ל מיהו בלא״ה כתבתי דעיקר דינו של הרא״ש ז״ל בלא״ה מוכרח ולאו מטעמיה אלא מסוגיא דברייתא דמנחות דילפינן מזוזה מס״ת וא״כ ממילא משמע דכשירין בכל ענין במאי דמכשרינן בס״ת כן נ״ל נכון ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ועוד היה נ״ל לפרש בענין אחר דלמאי דס״ד השתא דמשערינן בתרווייהו כדי לכתוב מזוזה ולא בחדא פרשה דתפילין היינו משום דס״ד דתפילין עיקר מצותן לכתחלה בגויל כמו בס״ת שהסכימו כל הפוסקים דלכתחלה מצותו בגויל והא דאמרינן הלכה למשה מסיני תפילין בקלף היינו בדיעבד דוקא ועיין מה שאכתוב בזה עוד בסמוך בהא דמקשה הש״ס בפשיטות ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן:
בתוס׳ בד״ה קלף וכו׳ ולא כדברי האומרים דקלפים שלנו הם דוכסוסטוס דא״כ היאך כותבין עליהם תפילין דמסקינן הכא דקלף דוקא עכ״ל. מיהו דלא לשווייה לדברי האומרים כטועין בדבר הלכה לגמרי לכן נ״ל ליישב דבריהם לפי מה שראיתי בלשון המרדכי בהלכות קטנות והובא בב״י הלכות ס״ת סי׳ רע״א בשמו שכתב להכשיר בשינה לכתוב בקלף במקום שיער ודוכסוסטוס במקום בשר דקי״ל כרבי אחאי דמכשיר משום דרב ס״ל כרב אחאי ולכאורה יש לתמוה דהא למסקנא דהכא לא סבר רב כר׳ אחאי אלא כרבי מאיר דמכשיר במזוזה על קלף אבל משינוי כי הנך לא איירי רב ומה״ת נפסוק להקל בשל תורה כרבי אחאי דהוה ליה יחיד לגבי רבים. והנלע״ד בזה משום דהמרדכי סובר דכיון דמסקנא דמנחות משמע לשינויא בתרא דואיבעית אימא דשינה בזה ובזה פסול תנאי היא משמע להדיא דרבי אחאי ורבנן פליגי בכל השינויים דרבנן פסלי בדיעבד וסבירא להו דהלכה למשה מסיני היינו אף לענין דיעבד ורבי אחאי סבירא ליה דלענין לכתחלה דוקא ולמסקנא דמנחות מוקי לברייתא דתפילין שבלו סתמא כרבי אחאי ולפ״ז מסתמא רבי מאיר דבסמוך נמי הכי ס״ל אלא דלענין מזוזה ס״ל דאף לכתחלה נמי שוין דנהי דהידור מצוה הוי טפי בדוכסוסטוס אפ״ה כיון דקלף משתמר טפי לפעמים היה כותב לכתחלה על הקלף כדאיתא בשמעתין ולפעמים היה כותב לכתחלה אדוכסוסטוס כדאיתא במנחות שם דרשב״א גופא אמר כן משמיה דר״מ. והשתא לפ״ז נראה יותר לפרש דרב דשמעתין דס״ל כר״מ נמי ס״ל כרבי אחאי דהא בהא תליין דהל״מ לא איירי לענין דיעבד ולפ״ז אף למסקנא עיקר מימרא דרב דאמר מעיקרא דוכסוסטוס כקלף לענין תפילין לא נדחה ממקומו דכשירין בדיעבד אלא הא דמסקינן בשמעתין השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס לאו משום פסולא דתפילין בדוכסוסטוס איירי דאם כן הוי רב דלא כרבנן ולא כרבי אחאי לענין הל״מ כדמשמע במסקנא דמנחות אלא משום דניחא לתלמודא טפי לאוקמי מילתא דרב אמזוזה משום דלשון קלף כדוכסוסטוס משמע דשוין לגמרי אף לכתחלה וממילא דקאי שפיר טפי אמזוזה דלכתחלה שניהם שוין כדפרישית כן נ״ל בשיטת הסוברים שהביאו התוס׳ כאן ובשיטת לשון המרדכי שכתבתי ודו״ק:
בא״ד ויש מפרשים דקלף ודוכסוסטוס אינן מעופצין וקשה דא״כ פסול לכתוב עליהם ס״ת וכו׳ ולהכי פסול במסכת מגילה וכו׳ ולקמן משמע דכשירין עכ״ל. ולכאורה לא זכיתי להבין קושייתם בזה דהא בפשיטות מצינן לחלק דנהי דפסלינן בדלא עפיצן היינו דוקא במקום שיער ממש וכן במקום בשר ממש והיינו סתם דיפתרא וגויל שלא נחלק עדיין מה שא״כ בקלף ודוכסוסטוס שכבר נחלק לשנים וכותבין עליהם במקום דיבוקן זה לזה מצינן למימר דלא בעינן עפיץ כן נ״ל בשיטת הי״מ וצ״ע: בד״ה והא מדקתני סיפא הו״מ למיפרך ברייתא גופא וכו׳ עס״ה. כבר כתבתי מ״ש מ״ז ז״ל בספר מג״ש וכבר עלה בלבי ליישב בכמה דרכים אחרים ואין להאריך והמשכיל יבין מדעתו ומ״ש בשם ר״י מסוגיא דפרק המפקיד כתבתי במקומו: בד״ה תנן קלף וכו׳ אין לפרש דהכי פריך וכו׳ דא״כ לעיל וכו׳ אכתי תיקשי ליה ממתניתין וכו׳ עס״ה. ולכאורה אין דבריהם מוכרחין בזה דשפיר מצינן למימר דהכא פריך מדיוקא והא דלא מקשה הכי לעיל אהא דמשני מזוזה שבתפילין היינו משום דלעיל הוי ידע שפיר מפלוגתא דתנאי דמייתי בסמוך דר׳ אחאי מכשיר בכולן וקס״ד דכיון דכשר בדיעבד שפיר מחייב עלה לענין שבת והיינו ברייתא דקלף ודוכסוסטוס דמשערינן במזוזה שבתפילין משא״כ מתניתין דקתני קלף אין דוכסוסטוס לא היינו כרבנן דשינה פסול ואפ״ה מקשה שפיר לעיל מעיקרא מתניתין אברייתא למאי דס״ד מזוזה ממש דשמעינן מיהא מהך ברייתא דאפילו קלף דכשר לכתחלה בתפילין ועיקר מצותם בכך אפילו הכי לא משערינן אלא במזוזה ממש והיינו דע״כ משום דחדא פרשה לא חשיבא ומקשה שפיר ממתניתין דלענין הא מילתא לא אשכחן פלוגתא דתנאי כן נלע״ד נכון עד שדברי התוס׳ בזה צריכין עיון ליישב ודו״ק:
בגמרא ת״ש הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס וכו׳ וקשיא לי טובא דבמנחות דף ל״ד מייתי הש״ס ברייתא ת״ר וכתבתם על מזוזות יכול יכתבנה על האבנים ת״ל וכתבתם נאמר כאן וכתבתם וכו׳ מה להלן על ספר אף כאן על ספר ואם כן למאי דאמרינן הכא דמזוזה על דוכסוסטוס הל״מ וכיון דאיכא הלכתא קראי דג״ש למה לי ומאי ס״ד נמי דיכתבנה על האבנים. מיהו למסקנא דהכא דהל״מ דמזוזה היינו למצוה בעלמא על דוכסוסטוס אם כן איצטריך קראי דהתם לענין דיעבד ולאפוקי נמי אבנים דאף בדיעבד פסול אלא למאי דס״ד בשמעתין דאדרבה מזוזה חמיר טפי דהל״מ דמזוזה היינו לעיכובא דאפילו קלף פסול א״כ קשיא ברייתא דהתם וצריך לומר דאה״נ דלמאי דס״ד השתא לא מסיק אדעתיה מהך ברייתא דמנחות. ומתוך הך ברייתא נלע״ד להביא ראיה לפסק הרא״ש ז״ל שאביא בסמוך דמכשיר במזוזה אף בגויל בדיעבד והיינו כדפרישית מדלא ממעטינן במנחות אלא שלא יכתוב על האבנים ועוד דהא ילפינן כתיבה כתיבה לענין ספר וא״כ ממילא דכשר בין בגויל בין בקלף דהא כולהו מיקרו ספר דהא כשירין בס״ת כדמסקינן בסמוך להדיא כי תניא ההיא בס״ת כן נ״ל נכון ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה אידי ואידי אמזוזה וא״ת אמאי לא קאמר אידי ואידי אתפילין וכו׳ וי״ל דניחא ליה וכו׳ עכ״ל. ובתוספות דמנחות כתבו עוד תירוץ אחר דמאן דמכשיר בשינוי מקלף לדוכסוסטוס או להיפך מכשיר נמי בשינוי ממקום שיער למקום בשר או להיפך ע״ש ויתכן יותר למאי דפרישית בסמוך דעיקר פלוגתא דרבי אחאי ורבנן היינו לענין עיקר הל״מ אי איירי למצוה בעלמא בחד מינייהו או לעיכובא בכולהו. אלא דהתוספות בשמעתין לא משמע להו הך סברא אלא דלעולם יש לפסול יותר בשינוי ממקום שיער למקום בשר או איפכא ונראה דהתוספות בזה לשיטתייהו בסמוך בד״ה תפילין אגויל שכתבו בפשיטות דתפילין ומזוזה לעולם פסולין אגויל וא״כ ממילא דפסול לכ״ע בשינוי דמקום בשר למקום שיער דהיינו גויל ואטו משום שנחלק לשנים יחזור להכשירו באותו מקום שהיה פסול בשעת דיבוקם כן נ״ל ועיין עוד בסמוך: בגמרא רב פפא אמר רב דאמר כתנא דבי מנשה. לכאורה נראה דהא דניחא ליה לר״פ טפי לאוקמי מילתא דרב כתנא דב״מ מלאוקמי כרבי אחאי בר חנינא היינו משום דהך דרבי אחאי אפשר דהיינו לענין שינוי בקלף במקום שיער בתפילין ודוכסוסטוס במקום בשר במזוזה אבל תפילין שכתבן על דוכסוסטוס לעולם דר׳ אחאי נמי פוסל מש״ה איצטריך לאתויי מהך דתדב״מ אבל ליכא למימר דר״פ מוקי לר׳ אחאי דוקא במזוזה לחוד הא ודאי ליתא דא״כ השתא נמי מברייתא דתדב״מ לא מייתי מידי דהאיכא לאוקמי במזוזה אע״כ דהשתא פשיטא ליה לר״פ טובא דבמזוזה יש להחמיר יותר והיינו דקאמר מזוזה אקלף מי כתבינן וכדפרישית. ועפ״ז היה נראה בעיני ליישב לשון הרא״ש ז״ל בהלכות קטנות שכתב להלכה דמזוזה כשר אגויל והיינו משום דכיון דמסקינן דמזוזה כשר אקלף אלמא דהל״מ דמזוזה על דוכסוסטוס לאו דוקא א״כ ממילא דה״ה דכשר אגויל ולכאורה יש לתמוה טובא דאם כן מאי קאמר הש״ס ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן ומאי קושיא הא למאי דקס״ד דר״פ דתפילין כשרין אף בדוכסוסטוס דהל״מ דתפילין לאו דוקא א״כ אה״נ דכשרין נמי אגויל אלא ע״כ דפסולא דגויל גרע טפי ופשיטא לתלמודא דפסול א״כ ה״ה למסקנא נמי אף ע״ג דקלף כשר במזוזה אפ״ה גויל פסול ולע״ד היא קושיא עצומה על הרא״ש ז״ל. אמנם למאי דפרישית היה באפשר ליישב דהא דקאמר ולטעמיך היינו דוקא לטעמיה דר״פ דמדלא ניחא ליה לאוקמי כשינויא קמא וכר׳ אחאי ע״כ היינו משום דקסבר ר״פ דר׳ אחאי אפשר דלא איירי אלא בשינוי ממקום שיער למקום בשר או איפכא אבל בשינוי מקלף לדוכסוסטוס לעולם דפסול אלמא דר״פ מחלק בין שינוי לשינוי א״כ מתמה שפיר תפילין אגויל מי כתבינן דנהי דלרב כשרין אקלף אפ״ה בגויל לא שמעינן ולעולם כיון דלא איירי ביה רב בהדיא משמע דפסול כיון שיש לחלק בין שינוי לשינוי לר״פ מה שא״כ למסקנא דהשתא דאתית להכי לעולם דאין סברא לחלק בין שינוי לשינוי כלל ורבי אחאי מכשיר במזוזה לגמרי כל השינויין וא״כ ממילא דכשירין נמי אגויל כך היה נ״ל לכאורה ליישב אלא שאין זה מספיק כ״כ בעיקר לשון הרא״ש ז״ל מיהו בלא״ה כתבתי דעיקר דינו של הרא״ש ז״ל בלא״ה מוכרח ולאו מטעמיה אלא מסוגיא דברייתא דמנחות דילפינן מזוזה מס״ת וא״כ ממילא משמע דכשירין בכל ענין במאי דמכשרינן בס״ת כן נ״ל נכון ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush